הסכם ממון הוא מונח שמוגדר בחוק יחסי ממון בין בני זוג, ומיועד לזוגות נשואים או לזוגות המתכוונים להינשא.

בקרב הציבור, רווח המונח "הסכם ממון", כהסכם שמטרתו להגן על צד שמגיע עם רכוש, כך שבמקרה של פרידה, הרכוש המקורי שהיה שלו טרם הניזואין, יישאר כולו או חלקו, בבעלותו.

בפועל, המונח "הסכם ממון" ברוב הפעמים כולל הוראות נוספות וחשובות לא פחות, הנוגעות לפרידה ומסדירות את יחסי הצדדים.

ישנם בני זוג המעוניינים לצמצם את הסכם הממון לחלק מסוים הנוגע לרכוש במקרה של פרידה. אולם למעשה, בכל הסכם שכזה, ניתן לכלול (כמעט) כל דבר הנוגע ליחסי הצדדים בכל תחומי החיים המשותפים, במהלך הזוגיות ואף לאחריה. עם זאת אכן מרבית הזוגות שעורכים הסכם כזה, מגיעים לכך מהפן הכלכלי ומן הסתם בן הזוג היוזם הוא בד"כ בן הזוג שנכנס לזוגיות כאשר כבר יש לו רכוש משלו.

כידוע, חוק יחסי ממון קובע כי רכוש שנצבר במהלך הנישואין, יחולק באופן שווה בין הצדדים במקרה של פרידה.

היינו חוק יחסי ממון קובע כי ממילא נכס שאדם היה בעליו טרם הנישואין, נשאר בבעלותו גם לאחר סיום הזוגיות שכן רכוש שכזה, אינו חלק מהנכסים שיש לאזן בין הצדדים במקרה של פרידה חלילה.

עולה השאלה, מדוע נדרש הסכם ממון אם כך.

התשובה הינה, שהחיים מורכבים ודינמיים, וכמי שהתנסה בזוגיות ובסיומה, יודע שאין בחיים "שחור לבן".

נכס שהיה שייך לאחד מבני הזוג לפני הנישואין אולם הוכח שהיתה לגביו "כוונת שיתוף", עשוי להיכלל (באופן חלקי או מלא) בין הנכסים המשותפים לחלוקה במקרה של פרידה, למרות שבמקור אין מחלוקת, שהנכס היה בבעלות של אחד מבני הזוג.

כוונת שיתוף ברורה שכזו הינה מצב שבו, בן הזוג בעל הנכס מוכר אותו, ובאמצעות כספי התמורה, שני בני הזוג רוכשים דירת מגורים להם ולילדיהם, שנרשמת על שניהם במשותף. במקרה כזה ניתן להניח שהיתה כוונה של בן הזוג לשתף את הנכס, והדירה החדשה תהפוך כולה לנכס משותף, ללא קשר לעובדה שרכישת הדירה מומנה ממכירת נכס שהיה של אחד מבני הזוג, עוד בטרם הנישואין.

עוד על נושא כוונת השיתוף בנכסים, ראה מאמר בנושא "פירוק שיתוף".

כל הסכם ממון (וכל שינוי מאוחר שלו), חייב לקבל "אישור", באחת הדרכים הקבועות בחוק יחסי ממון – אישור של בית משפט לענייני משפחה או בין דין הדתי המוסמך לדון בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג. הסכם ממון שנכרת לפני נישואי הצדדים (חודשים ספורים בלבד) יכול לקבל אישור של נוטריון.

הערכאה המאשרת חייבת לתת את האישור, רק אם נוכחה כי בני הזוג חתמו על ההסכם בסכמה חופשית ולאחר שהבינו את משמעותו ואת תוצאותיו.

הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון יחול על בני הזוג במקרה של פרידה, אלא אם ערכו הסכם ממון שקובע הוראות אחרות, ושקיבל תוקף-אושר על ידי ערכאה שיפוטית או נוטריון.

הסכם ממון, נפוץ יותר בין בני זוג בפרק ב' מאשר בפרק א'. הסיבות לכך הן מגוונות אולם המשותף להן הוא החשש של בני הזוג מי מהן, מלעבור פעם נוספת את דרך החתחתים של הסדר איזון המשאבים שקבוע בחוק.

הסכם הממון מאפשר להורה, לספק לילדיו מהנישואין הראשונים/קשר קודם, בטחון כלכלי באמצעות הגנה משפטית שתבטיח את זכויותיהם העתידיות ברכושו. הגנה שכזו תאפשר לצדדים לבנות חיים חדשים תוך צמצום חשש או 'תרעומת' מצידם, ומבלי להעכיר את היחסים בין הילדים "הראשונים", לבין בן הזוג "החדש", בשל חשש לפגיעה כלכלית או נישול מנכסי ירושת ההורה.

צדדים המעוניינים בכך כאמור יכולים לכלול בהסכם הממון שלל נושאי נוספים הכרוכים בחייהם המשותפים. ראה הרחבה במאמר "הסכם חיים משותפים".