מזונות ילדים ומדור ילדים

כאמור למונח "הסכם גירושין" משמעות רחבה מאוד. המונח מזכיר "רק" גירושין, אולם בפועל, הסכם זה על פי הנוהג מסדיר את כלל הנושאים הכרוכים בסיומה של זוגיות, ויש לו השפעה רחבה ומשמעותית על חייהם של בני המשפחה – ההורים והילדים, בתקופה העתידית שלאחר סיום הזוגיות. ההורים הם שמנסחים וחותמים על המסמך ומתחייבים בו, אבל בפועל, האמת היא שהמושפעים ממנו בהם בעיקר הילדים. בכל עיסוק בהסכם גירושין, משרדנו, עושה מאמצים כבירים להזכיר כל הזמן ללקוחותיו, שהסכסוך ישכח, שכן כמו שאומרים, הזמן עושה את שלו. על כן יש לזכור, כי השפעת הסכם גירושין על טובתם של הילדים, על רווחתם ועתידם, היא שצריכה לעמוד לנגד עיניהם של בני הזוג. בני זוג יכולים להגיע להסכם גירושין מתוך הבנה הדדית והסכמה ביניהם, בין שהם גיבשו את ההסכם ובין שהוא גובש בסיוע מגשרים ויועצים, או לפתוח בהליכים משפטיים ולבקש מהערכאה השיפוטית המוסמכת, לדון בעניינים שבמחלוקת.

נושא מרכזי כמובן בכל הסכם גירושין, הוא מזונות הילדים

מזונות ילדים סכום נקבע על ידי בתי המשפט או בית הדין הרבני או בהסכמה בין ההורים ומטרתו לספק את צרכי הילדים לאחר פרידת ההורים ולאחר גירושין. אין חוק שקובע את גובה המזונות ואין אחידות. סכום המזונות שנקבע על ידי בתי המשפט לענייני משפחה, הוא בממוצע גבוה יותר מהסכום שנפסק בבית הדין הרבני אולם בכל מקרה, הסכומים לא משקפים עלויות של גידול ילדים ולא משקפים את פערי ההשתכרות בין גברים לנשים. בבג"ץ 787/14 – בתי המשפט העליון אפשר כריכת מזונות ילדים בתביעות גירושין המוגשות לבית הדין הרבני. אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, כלומר על פי הדין הדתי ליהודים. לגבי אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם,לפי החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות).[1] בפועל, אין לנו בישראל, חוק כמו בעניינים אזרחיים אחרים, שמכתיב לפי מה פוסקים מזונות.

מזונות קטינים – מושגי יסוד בדין הדתי:

• על פי הדין הדתי, יש לחלק את חבות האב והאם במזונות הקטינים ע"פ הדין הדתי ל-3 קבוצות גיל:
  • מהלידה ועד לגיל 6 – "קטני קטנים"
  • מגיל 6 ועד גיל 15 – "קטנים"[2]
  • מגיל 15 ועד גיל 18.[3]
• צרכים הכרחיים – כשמם כן הם – הדברים הבסיסיים שדרושים לילד למחייתו (ביגוד בסיסי, אוכל בסיסי, רפואה בסיסית וכד'). עד לבע"מ 919/15 הצרכים הבסיסיים חלו רק על האב, ולאמא אין כל השתתפות (כלומר, גם אם ההורים מרוויחים אותו הדבר החבות מוטלת על האב) ומאז הפסיקה, המצב השתנה.
• מזונות מדין צדקה – כל מה שאינו הכרחי ונוגע לצרכים יותר מורחבים (בגדי מותגים, עדשות מגע, וכו'). מי שחייב במזונות מדין צדקה הם שני ההורים, כל אחד מהם על פי יכולותיו אבל רק בשלב השלישי – מגיל 15-18 (כלומר, גם אם ההורים מרוויחים אותו הדבר החבות מוטלת על האב גם בדיני צדקה).[4]

**סכום הצרכים ההכרחיים נקבע על 1,200 לילד ועם השנים עד לבע"מ 919/15 הוא טיפס ל-1,600 ₪. בנוגע לדיני צדקה – הוסיפו עוד בהתאם להכנסות (2,500 ממוצע). בהתאם לדין האישי החל על יהודים – חובת המזונות מוטלת באופן אבסולוטי על האב עד גיל 6. בהתפתחות מאוחרת של ההלכה ובתקנות חכמים הרחיבו את חובת המזונות האבסולוטית של האב עד לגיל 15. מדובר על חיוב מלא – צרכים בסיסיים וייחודיים. הרבנות הרחיבה את חובת המזונות מכוח דין צדקה גם בגילאי 15-18 אולם זו לא חובה אבסולוטית אלא על פי יכולת. אם האב יכול לזון את ילדיו בגיל הזה קרי, הוא חייב לעשות זאת.

• מדור – מוגדר שסכום ראוי עבור הוצאות המדור-מקום המגורים של הילדים.

סכום כסף נוסף שהיה נפסק מעבר לסכום הבסיסי. המדור היה יכול להיות שכ"ד או משכנתא (כל עוד היא בגובה שכ"ד). החלק של הילדים:

• ילד אחד 30%.
• שני ילדים 40%.
• שלושה ילדים ומעלה 50%.

כלומר, הורה שמשלם שכ"ד בסך 6,000 ₪ אזי עבור ילד אחד סכום המדור שיש לשלם יהיה: 2,000 שקלים; שני ילדים: 2,400 שקלים; שלושה ילדים: 3,000 שקלים. ****משכנתא לעומת שכירות: מתי מכירים במשכנתא כמדור ומתי לא? כאשר משכנתא היא בגובה דמי שכירות ראויים והגיוניים, ניתן להכיר בהם כסכום מדור.

• הוצאות חריגות/משתנות (לשעבר "מחציות") – חינוך ובריאות אותם הטילו חצי-חצי על האב והאם (בריאות שלא בסל הבריאות).

המהפכה במזונות ילדים – בע"מ 919/15:

• השאלה המרכזית שעלתה:

מהי הפרשנות הראויה לתקנות הרבנות משנת תש"ד בעניין מזונות ילדים?

• עד לפסה"ד מקובל היה לחשוב כי חובתו המוחלטת של האב לשאת בצרכים ההכרחיים של ילדיו מוסיפה לחול עד הגיעם לגיל 15.
• פסה"ד שינה קביעה זו וקבע:

שיקולי שוויון תומכים באימוץ פרשנותה החלופית של תקנת תש"ד, שלפיה בין הגילאים 6-15 יחויבו שני ההורים במזונות הקטין באופן שווה מדין צדקה, תוך שחלוקת הנטל בפועל תיקבע בהתאם ליכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם לרבות הכנסה מעבודה.

• המשמעות: בוטל הדין האישי בקבוצות הגיל 6 עד 15 ומעתה ואילך החיוב במזונות הכרחיים לא יוטל רק על האב אלא על שני ההורים, בהתאם ליכולותיהם הכלכליות היחסיות.
• פסה"ד חידש/חידד את ההבחנה המושגית בין:[5]
• הוצאות תלויות שהות – הוצאות הנוגעות לקיום היום יומי והינן תלויות בזמני השהות של הקטין עם ההורה (כולל הכרחי ומדור).
• הוצאות שאינן תלויות שהות – הוצאות שאינן נוגעות לקיום היום יומי ואינן מושפעות באופן ישיר מזמני השהות. ע"פ פסה"ד, הוצאות אלו יחולקו בין ההורים בהתאם ליכולותיהם הכלכליות.

**אלו ההוצאות שלא משנה איפה הילד נמצא: בית ספר; מספרה; ביגוד… כל ההוצאות שאינן תלויות בשהות הילד באותו רגע אצל ההורה (הוצאות שוטפות).

• לגבי הוצאות שאינן תלויות שהות, הוצע בפסה"ד כי אחד ההורים ימונה ל"הורה מרכז".

ההורה המרכז יקבל לידיו מההורה האחר תשלום עבור ההוצאות שאינן תלויות שהות וידאג לניהול ההוצאות הללו. ההורה המרכז יהיה בדרך כלל זה ששימש כמטפל העיקרי של הילדים טרם הפרידה.[6]

עמדת בתי הדין הרבניים לבע"מ 919/15:

• בתי הדין הרבניים לא קיבלו את פסיקת בתי המשפט העליון בבע"מ 919/15 והם ממשיכים להחיל את החיוב על האב, ללא מדרגות עד גיל 6 וגם אחריו.

בבית הדין הרבני האב יחוייב לשלם מדור מלא עד גיל 18, ללא קשר לחלוקת זמני השהות או שכר ההורים, וגם במקרים בהם יש לאם דירה משלה.

יישום הלכת בע"מ 919/15 בבימה"ש האזרחיים:

1. הערכת צורכי הילדים וקביעתם לפי רמת החיים שלה הורגלו הילדים ערב הפירוד. משתנה זה חולק לשלושה סעיפים נוספים:

• צרכים תלויי שהות ובכללם מדור והחזקתו
• צרכים שאינם תלויי שהות
• צרכים חריגים

2. היכולות הכלכליות של הצדדים – לא רק הכנסותיהם הפנויות אלא גם קביעת יכולת כלכלית מכל המקורות העומדים לרשותם לרבות שכר עבודה. מהי הכנסה פנויה? קיים דיון בפסיקה – האם צריך להתייחס לשכר שהאדם מקבל מהמעביד?[7]
3. קביעת יחסיות ביכולת הכלכלית של ההורים זה מול זה – אם הורה אחד מרוויח 10 אש"ח והשני מרוויח 15 אש"ח אז מצרפים את 2 ההכנסות יחד => 25 אש"ח ואז עושים יחסיות לכל הורה (40% למול 60%).
4. חלוקת המשמורת הפועל (כלומר, למרות שפסה"ד ניתן בזמן שיש זמני שהות שווים, כיום יש גישה שלטת לפיה פסה"ד אינו חל רק על זמני שהות שווים ומשמורת משותפת אלא חלד על כל המקרים גם אם זמני השהות אינם שווים).
   • ההלכה החדשה אינה מצומצמת רק למקרים של משמורת משותפת, אלא נכונה גם במקרים של משמורת בחלוקה שאינה שווה.
   • כלומר, מעל גיל 6 בוטל בפועל המוסד של "צרכים הכרחיים", החיוב של האב והאם זהה (בהתאם ליכולותיהם) ואין חיוב יתר לאב מדין צדקה.

מזונות ילד מתחת לגיל 6:

• בתי המשפט לענייני משפחה, מוצאים דרכים להרחיב את הלכת בע"מ 919/15 גם על קבוצת גיל זו, על ידי הפחתת הסכום הבסיסי עקב התחשבות בזמני השהות של הילדים ופער בכושר ההשתכרות של ההורים.
• באשר למדור עד גיל 6 – ישנם פסקי דין המחייבים את האב במלוא המדור, וישנם פסקי דין שבהם מתחשבים בחלוקת זמני השהות ומפחיתים גם את רכיב המדור.

מזונות מגיל 6 ועד 18:

• בית המשפט המחוזי קבע הלכה מנחה ולפיה יש לאמוד את הצרכים של הילד בכללותם, תוך התייחסות לשני הבתים של שני ההורים. נקבעה הערכה של 2,250 ₪ לחודש לקטין. ישנם פסקי דין שקבעו, מזונות ילדים סכום כולל אחזקת מדור.
• לאחר קביעת סכום הצרכים, בימה"ש מחשב את חלקו של האב (בד"כ) בצרכים עפ"י יחס ההכנסות, ואת הסכום בו נושא האב בפועל לאור זמני השהות. הפער בין שני הסכומים, הוא סכום המזונות שאותו מחויב האב להעביר לאם. חישוב דומה שכזה, מבוצע גם ביחס למדור.

יש לזכור כי הנוסחה אינה חזות הכל. חוסר האחידות ובעקבותיו חוסר הוודאות המשפטי, מוביל בהכרח לכך שאין לנו נוסחה מכריעה אחת או קריטריון אובייקטיבי מוסכם, בעניין מזונות הילדים. בפועל, אלא סכום המזונות נקבע על ידי בית המשפט בכל מקרה לגופו, לפי נסיבותיו של אותו מקרה ולפי יכולות וצרכי הצדדים וילדיהם, באותו מקרה. [1] עד שנת 2014 הייתה קביעה לפיה לא ניתן לכרוך מזונות קטין לתביעת גירושין. התפיסה: הילד אינו מתגרש מההורים ולכן יש לו זכות למזונות. הרציונאל: החשש מפני הסכמה לקבלת מזונות מוקטנים שלא יספקו לצרכי הילד רק על מנת לקבל גט (שיקולים זרים ולא שיקולים של טובת הילד). [2] בר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי: חובת המזונות עד גיל 15 מוטלת על האב משום שעל מזונות חל הדין הדתי. (עסק בשאלת תביעת האישה להחזר הוצאות בגין מזונות הקטין). [3] 18-21 זה בהתאם לדין האזרחי ולא הדתי. [4] בהתאם לדין האישי החל על יהודים – חובת המזונות מוטלת באופן אבסולוטי על האב עד גיל 6. בהתפתחות מאוחרת של ההלכה ובתקנות חכמים הרחיבו את חובת המזונות האבסולוטית של האב עד לגיל 15. מדובר על חיוב מלא – צרכים בסיסיים וייחודיים. הרבנות הרחיבה את חובת המזונות מכוח דין צדקה גם בגילאי 15-18 אולם זו לא חובה אבסולוטית – אם האב יכול לזון את ילדיו בגיל הזה קרי, הוא חייב לעשות זאת. [5] במקום לדבר על "צרכים בסיסיים" וצרכים של "דיני צדקה". [6] הוצע ע"י הש' דפנה ברק-ארז בדעת יחיד. [7] ראה שחר ליפשיץ במאמרו לפיו יש להוריד מההכנסה של ההורה את ההכנסה שדרושה למחייתו שלו ולאחר מכן מה שנותר מההכנסה => זו ההכנסה הפנויה. בפועל בתי המשפט לא מסתכלים על זה כך.